<h1>העיטור מאמר שמיני</h1>
<h2>דף קס:</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט [גט פשוט] עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו והיכן עדים חותמין רב הונא אמר בין קשר לקשר ואסיקנא בין קשר לקשר מאבראי וליחוש דילמא כתב ביה מאי דבעי וחתימי סהדי דכתיב ביה שריר וקיים ודילמא כתב מאי דבעי והדר כתיב שריר וקיים חד שריר וקיים כתבינן תרי שריר וקיים לא כתבינן וליחוש דילמא מחיק שריר וקיים וכתיב מאי דבעי והדר כתיב שריר וקיים אמר ר' יוחנן תלויה מקוימת כשר מחק פסול אף על פי שמקוים ולא אמרינן מחק פסול אלא במקום שריר וקיים שיעור שריר וקיים או יותר. וכתב הרב המחבר דוקא במקושר דסהדי מאבראי אבל בשטרי דידן כתבינן שריר וקיים טובא ודאמרינן נמי מחק פסול במקום שריר וקיים במקושר הוא דקאמרינן. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהון וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא אמר רב לפי שאין למידין משיטה אחרונה ופירש דבר שאין צריך לו כלל יכתוב שיטה או שיטה ומחצה אחר קיום המחקין וכותב שריר וקיים דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר וזימנין דמרחקי עדים שיטה אחת וימחוק מלמעלה מנה ויכתוב מאתים ויקיים באותה שיטה מאתים דעל המחק שריר וקיים ואין למידין הימנה ותקינו רבנן לחזור מענינו של שטר. ואיכא מאן דאמר דוקא בשטר דאיכא מחק אבל ליכא מחק למידין משיטה אחרונה. ואיכא מאן דאמר דאף על גב דליכא מחק איכא למיחש דילמא כתב ביה תנאה הלכך אין למדין. וכתב דרובא דספרי לא חיישי למהדר מענינו של שטר אלא בדאיכא מחק ומקיימי מחק בשטה אחרונה וכתבי שריר וקיים וטעותא רבתי היא ומדינא פסילי הנהו שטרי וספרי דוקני הכי כתבו בשלהי דשטרות כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני לראיה תיבה או אות פלני דביני חטי או על המחק או על הגרד ודשדיא דיוטא עם כל מה שכתוב בזה השטר שריר וקיים ולפי שהוצרכנו לאחר כתיבת כל שטר זה תיקון תיבות ואותיות הללו כתבנו שני שיטות אלו להיותן כדין שטה אחרונה וחותמין העדים אלו דברי הרב המחבר. ומסתברא דלישנא קמא טעותא היא מדאמרינן בפרק קמא דגיטין (י"א.) בשטרא פרסאה והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה בדמהדר אלמא בכולהו שטרי קאמרינן. ומיהו דוקא בשטר שאין בו שריר וקיים דאיכא למיחש דזמנין דמרחקי להו סהדי שטה אחת מן הכתב ומזייף בה וכתיב תנאה אי נמי מאתן דעל הגרד שריר וקיים ואנן למידין הימנה הלכך תקינו רבנן שלא לכתוב דבר הצריך באותה שיטה ולחזור בו מענינו של שטר ואי מתרמי ומרחקי סהדי שיטה אחת אחר הענין ואי מזייף בה לית ביה פסידא דהא בתר ענינו של שטר אין למידין ממנו. אבל שטר שיש בו שריר וקיים לית ביה למיחש להרחקתן שטה אחת דשריר וקיים היא הוכחת סוף השטר וחד שריר וקיים כתבינן תרי לא כתבינן בין בפשוט בין במקושר. ואי לית ביה שריר וקיים אדכר בשטה אחרונה מאי דלא אדכר בשטרא פסול ומשום דסוגיא דשמעתא לא בעי שריר וקיים הוא דקאמר צריך שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה מדפרכינן לרב הונא (ק"ס:) וליחוש דילמא כתב מאי דבעי וחתימי סהדי ומשנינן דכתיב ביה שריר וקיים וכי פרכינן נמי לר' ירמיה בר אבא (קס"א.) ליחוש דילמא כתיב מאי דבעי מגואי וחתימי סהדי מאבראי ואמר אנא לרבות בעדים הוא דבעי ולא קא משני ליה דכתיב ביה שריר וקיים שמע מינה דלא רגילי למכתב. הלכך אנן דכתבינן שריר וקיים בכלהו שטרי במקום חזרת ענינו של שטר ליכא חששא ולמדין מכל מה שכתוב קודם שריר וקיים. והא דכתבינן וקנינא מפלוני במנא דכשר למיקנא ביה מגופא דשטרא הוא ושריר וקיים הוא החתימה. ואף על גב דלא כתב שריר וקיים בתר וקנינא מיניה וחתימי סהדי במקום שריר וקיים לא מרעינן ליה לשטרא דכי אמרינן אין למדין משטה אחרונה היכא דכתיב בשטה אחרונה מידי דלא אדכר לעיל דאיכא למיחש לזיופא אבל אי אדכר לעיל מאי דכתיב בשטה אחרונה לא חיישינן למידי הלכך וקנינא מיניה דכתבינן בשטה אחרונה מענינו של שטר הוא חוזר. ומסתברא הא דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול אף על גב דכתיב ביה שריר וקיים קאמר דאיכא למיחש דילמא גייז ליה לעילאי וכתיב בשטה אחת מאי דבעי ומהדר מענינו בשטה אחרת וחתימי סהדי מתתאי ושיטה אחת דכשר אף על גב דלית ביה שריר וקיים קאמר. ורבינו שמואל פירש שני שיטין פסולין דלית ביה שריר וקיים קאמר ולא נהירא לן.
ושריר וקיים היינו דגרסינן בירושלמי (גיטין פ"ח ה"י) אין העדים חותמין על השטר עד שיקראו בו אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכתוב למעלה. והכי גרסינן אמר רבי אמי בין קשר לקשר העדים חותמין ובלבד למעלה וחש לומר שמא זייף סבר רב הונא למימר לעולם אין העדים חותמין למטה עד שיקראו בו אני פלוני בן פלוני מקבל עלי כל מה שכתוב למעלה וחש לומר חזר וזייף סבר רב הונא למימר מקובל עלי מקובל עלי שני פעמים פוסל בו וחש לומר שמא כתב דברים אחרים וחזר ומחק וחזר וזייף סבר רב הונא למימר מחק פסול אפילו קיים. איבעיא להו (קס"ב:) שיטה ומחצה מהו תא שמע דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מכן כשר שמע מינה שטה ומחצה כשר עד שיהו שני שיטין. והלכך אין למדין משיטה ומחצה וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה ומחצה. והא דתניא היו עליו ארבעה וחמשה עדים ונמצא וכו' נפרש בקבלת עדות.
גרסינן בתוספתא (ב"ב פ"א ה"ה) גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזיר למטה אפילו מגופו כשר. ומסתברא כל שנכר שטעות סופר הוא כגון שלא כתב שין האמצעי בשישי או בשלישי או ברביעי ריש ודומיהן כגון יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה ולא כתב מטה או תיבה אחרת שנכר שטעות סופר הוא אינו צריך לקיים מדאמרינן אחריות טעות סופר הוא שמע מינה שכל דבר שטעות סופר הוא אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון. ובתשובה לרבינו נסים אי איכא בגט זכירת זמן שני פעמים או טעות ונקד אחד מהן או שעבר עליו קולמוס ונמחק וכן אם טעה באותיות אין לחוש בכך אלא במקומות ידועין כגון שם האשה רחל וכתב רחל ושרה ונקד על שרה ולא כתב וכל שום שיש לה בגט ודאי חיישינן שמא שני שמות יש לה ויש לו לבעל לערער על דבר זה וכן אם כתב בגט תנאי על מנת כך וכך ונקד עליו סתם וכן תיבות שיש בהן חיסור כגון ודין ודן ונקד על ודן וכן כלן יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער ויש לחוש לערעורו. ודוקא שלא כתב בקיומו לבסוף אבל כתב בקיומו לבסוף לאו כל כמיניה. והיכא שמחזיר בסוף הגט צריך שלא יהא בשיטה אחרונה כדגרסינן (קס"א:) אמר רבי יוחנן כל המחקין כלן צריך שיכתוב ודין קיומיהן וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. והיכא שנופל כן בגט צריך שיכתוב גיטא דינן כשר כדת משה וישראל ואי טעי ספרא באותיות שהזכרנו לא חיישינן ליה וכשר ולא תעמוד בזה עגונה. ואף על גב דאיכא הכא מילי דלא נהירא לן כתבינן להו למלאכת שמים. ורבינו סעדיה והגאונים דאמרי מחק שמו ושמה פסול אף על פי שמקויים ושאר מחקין אם נתקיימו כשר דיעבד אבל לכתחילה לא לא בריר לן אלא אפילו לכתחילה כשר אפילו בשמו ושמה.
<h2>דף קסא:</h2>
גרסינן בתוספתא (ב"ב פ"א ה"ה) גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם החזיר למטה אפילו מגופו כשר. ומסתברא כל שנכר שטעות סופר הוא כגון שלא כתב שין האמצעי בשישי או בשלישי או ברביעי ריש ודומיהן כגון יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה ולא כתב מטה או תיבה אחרת שנכר שטעות סופר הוא אינו צריך לקיים מדאמרינן אחריות טעות סופר הוא שמע מינה שכל דבר שטעות סופר הוא אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון. ובתשובה לרבינו נסים אי איכא בגט זכירת זמן שני פעמים או טעות ונקד אחד מהן או שעבר עליו קולמוס ונמחק וכן אם טעה באותיות אין לחוש בכך אלא במקומות ידועין כגון שם האשה רחל וכתב רחל ושרה ונקד על שרה ולא כתב וכל שום שיש לה בגט ודאי חיישינן שמא שני שמות יש לה ויש לו לבעל לערער על דבר זה וכן אם כתב בגט תנאי על מנת כך וכך ונקד עליו סתם וכן תיבות שיש בהן חיסור כגון ודין ודן ונקד על ודן וכן כלן יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער ויש לחוש לערעורו. ודוקא שלא כתב בקיומו לבסוף אבל כתב בקיומו לבסוף לאו כל כמיניה. והיכא שמחזיר בסוף הגט צריך שלא יהא בשיטה אחרונה כדגרסינן (קס"א:) אמר רבי יוחנן כל המחקין כלן צריך שיכתוב ודין קיומיהן וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. והיכא שנופל כן בגט צריך שיכתוב גיטא דינן כשר כדת משה וישראל ואי טעי ספרא באותיות שהזכרנו לא חיישינן ליה וכשר ולא תעמוד בזה עגונה. ואף על גב דאיכא הכא מילי דלא נהירא לן כתבינן להו למלאכת שמים. ורבינו סעדיה והגאונים דאמרי מחק שמו ושמה פסול אף על פי שמקויים ושאר מחקין אם נתקיימו כשר דיעבד אבל לכתחילה לא לא בריר לן אלא אפילו לכתחילה כשר אפילו בשמו ושמה.
<h2>דף קסג.</h2>
ואסיקנא שני שיטין שאמרו הן ואוירן ש"מ רבי שבתי משמיה דחזקיה אמר שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר דכל דמזייף לאו לגבי ספרא אזיל רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר שני שיטין שאמרו כגון לך לך זה על גב זה אלמא קסבר שני שיטין וארבע אוירין. ופירש רבינו שמואל דלאו לאפלוגי אדר' שבתי קא אתי רבי חייא בר אמי אמר כגון למ"ד וכ"ף בשני שיטין אלמא קסבר שני שיטין ושלשה אוירין רבי אבהו אמר כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אלמא קסבר שיטה אחת ושני אוירין. ופסק רבינו האי כרבי אבהו דמחמיר ואם הרחיק שני אוירין ושטה אחת פסול דהיינו שני שיטין. אלמא קסבר שטה אחת ושתי אוירין דהיינו שני שיטין. ורבינו אבן מגש כתב יש לפרש דרבי אבהו אשטה אחת כשר קאי ולא נהירא לן. אמר רב לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא דדייני אפילו טובא נמי כשר ור' יוחנן אמר לא שנו אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא דדייני אפילו שטה אחת פסול דחיישינן דילמא גייז ליה לקמא וכתיב הוא ועדיו אשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אבל בין העדים לכתב ליכא למיחש דילמא כתיב מאי דבעי וחתימי סהדי דקסבר שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשטה אחת פסול. ואי חתום סהדי בההיא שטה וקא טעין לרבות בעדים הוא דעבדי הא אמרינן כל כי האי גונא אין מקיימין אותו מן העדים שלמטה אלא מן העדים שלמעלה. שמעינן מהא דשני שיטין דפסולין אף על גב דאית ביה שריר וקיים הוא דאיכא למיחש דלמא גייז ליה לקמא וכתיב שטרא בשני שיטין וחתימי סהדי. ופסקי רבוותא רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ובין עדים לאשרתא אפילו שטה אחת פסול. כתב רבינו יעקב מרמרוג מדקיימא לן שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר צריכי סהדי למחתם בכלהו שטרי ארישא דמגילתא מצד ימין ואין מניחין חלק בצד ימין אם חותמין זה אחר זה ואם חותמין זה תחת זה רשאין להניח חלק בצד ימין כמה דבעו שאם חותמין זה אחר זה ומניחין חלק הרבה מצד ימין גייז ליה לשטרא ומזייף מאי דבעי בההוא חלק וחתימי סהדי והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וכשר. ומיהו כי חתימי סהדי זה תחת זה לא מצי לזיופי דהוה ליה שטר הבא הוא בשטה אחת ועד אחד בשטה אחרת ופסול.
<h2>דף קסד.</h2>
גופא (קס"ג:) אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ואם תאמר חוזר ומוחק אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים ומסקנא אמר אביי קסבר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נמחק בפניהם. ואם לא נמחק בפניהם פסול. ומסתברא דכל היכא דאיכא למיחש חיישינן דכולהו סהדי לא בקיאי בהכי. והא דתניא הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר דכתבי בין סהדא לסהדא אנן סהדי חתימנא אמחקא ושטרא אניירא. אבל הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול דאי נמי כתבי אנן סהדי חתימנא אניירא ושטרא אמחקא סוף סוף מחיק ליה זימנא אחריתי ואף על גב דאמר אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים הני מילי דחתימי סהדי אמחקא אבל חתימי סהדי אניירא לא ידיע וכי תימא ליתי מגילתא אחריתי ונדמה אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים ולשהיה אמר רבי ירמיה חוששין לבית דין טועין. והלכתא הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר ושטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר כרב וכן הלכתא. מהא שמעינן דהלכה כרבי יוחנן דאמר אפילו בשטרות הלכה כרבנן דמכשרי על נייר מחוק ואי כרב אלפס קשיא הלכתא אהלכתא כדכתבינן לעיל (מאמר ז' ח"א).
<h2>דף קסה:</h2>
(ק"ס.) גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתב בו עד אחד ומקושר שכתב בו שני עדים פסול אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה. ירושלמי בפרק האשה שנתארמלה (ה"ד) ר' חגי אמר ר' זעירא בעי עד אחד בפה ועד אחד בכתב מהו שיצטרפו עד אחד בכתב כלום הוא לכן צריכה כשהיו שנים מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני. רבי מונא בעי עד אחד בכתב מהו לזוקקו לשבועה עד אחד בכתב כלום הוא לכן צריכה כשהיו שנים מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני או ייבא כהדה אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה וצריכא עיונא. ומסתברא כרבינו שמואל דאמר כמלוה בשטר דמי דאית ליה קלא וגבי ממשעבדי. שלחו ליה חבריה לרבי ירמיה (קס"ה:) עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה מהו שיצטרפו שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחד בבית דין זה מהו שיבאו בית דין אצל בית דין ויצטרפו שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבא אחד מכל בית דין ובית דין ויצטרפו שלח להו אני איני כדאי ששלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו. ובהלכות קבלת עדות פירשתי כשר ופסול.
